כדי לייצר מענה אמיתי לכישלון המודל הפלסטיני, עלינו להכיר בעובדות המזרח-תיכוניות: בעולם הערבי, המודל הדמוקרטי המערבי נכשל פעם אחר פעם. לעומת זאת, המודל השבטי-מונרכי – כפי שניתן לראות באיחוד האמירויות, סעודיה, כווית, עומאן, ירדן ומרוקו – מוכיח יציבות וצמיחה יוצאות דופן.

הסיבה לכך נעוצה במבנה החברתי: בחברה הערבית, הנאמנות הראשונית היא לשבט ולחמולה. כל ניסיון לכפות מבנה מדינתי על בסיס מוסדות בירוקרטיים מערביים, תוך התעלמות מהמבנה החברתי הטבעי, הלגיטימי והמתפקד בשטח נידון לכישלון חרוץ. תוכנית האמירויות רותמת את הכוח האותנטי הזה ומפקידה את ההנהגה הציבורית בידי ראשי השבטים – הגורם הלגיטימי והמוכר ביותר בקרב הציבור המקומי. כיום, 60% מהפלסטינים רואים ברשות הפלסטינית נטל, ו-80% סבורים כי היא נגועה בשחיתות עמוקה. בקרב ערביי יהודה ושומרון ההזדהות הרגשית עם הרש"פ כביטוי למאוויים קולקטיביים נמוכה מאוד ומוגבלת בעיקר לאלו הנהנים ממנה כלכלית. כאשר התמיכה ברשות נמצאת בשפל היסטורי, זוהי ההזדמנות להציג אלטרנטיבה ממשית.