מוגש על ידי:
השר ניר ברקת
וד"ר מרדכי קידר
אחת הטעויות הגדולות ביותר שעשתה ישראל, אם לא הגדולה שבהן, הייתה ההליכה למתווה אוסלו. במקום לטפח הנהגות חברתיות מקומיות ומסורתיות המסוגלות לשאת באחריות אזרחית ולייצר יציבות ממשית, בחרה ישראל להזניח מסלול זה ואף לדכא אותו. זו הייתה טעות אסטרטגית שתוצאותיה הקשות ממשיכות להכביד עלינו עד היום.
כיום, קיימת תמימות דעים בציבור הישראלי כי מדינה פלסטינית אינה יכולה ואינה צריכה לקום. הרשות הפלסטינית, שנוסדה במקור כדי להוות תשתית למדינה כזו, ממשיכה להתקיים כגוף שסיים את תפקידו ההיסטורי. כפועל יוצא, אין לה עוד זכות קיום ויש לפרקה מן היסוד. הרשות – והמדינה העלולה לצמוח ממנה – מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל: היא מתקצבת טרור, משלמת משכורות למחבלים ולמשפחותיהם, מסיתה באופן עקבי ומונעת כל סיכוי לדו-קיום אמיתי. התוכנית שלפניכם מציבה אלטרנטיבה מערכתית, ציונית ולאומית: היא תחליף את הרשות, תבלום את חזון המדינה הפלסטינית ותאפשר חיים אזרחיים מכובדים לערביי יהודה ושומרון.
כדי לייצר מענה אמיתי לכישלון המודל הפלסטיני, עלינו להכיר בעובדות המזרח-תיכוניות: בעולם הערבי, המודל הדמוקרטי המערבי נכשל פעם אחר פעם. לעומת זאת, המודל השבטי-מונרכי – כפי שניתן לראות באיחוד האמירויות, סעודיה, כווית, עומאן, ירדן ומרוקו – מוכיח יציבות וצמיחה יוצאות דופן.
הסיבה לכך נעוצה במבנה החברתי: בחברה הערבית, הנאמנות הראשונית היא לשבט ולחמולה. כל ניסיון לכפות מבנה מדינתי על בסיס מוסדות בירוקרטיים מערביים, תוך התעלמות מהמבנה החברתי הטבעי, הלגיטימי והמתפקד בשטח נידון לכישלון חרוץ. תוכנית האמירויות רותמת את הכוח האותנטי הזה ומפקידה את ההנהגה הציבורית בידי ראשי השבטים – הגורם הלגיטימי והמוכר ביותר בקרב הציבור המקומי. כיום, 60% מהפלסטינים רואים ברשות הפלסטינית נטל, ו-80% סבורים כי היא נגועה בשחיתות עמוקה. בקרב ערביי יהודה ושומרון ההזדהות הרגשית עם הרש"פ כביטוי למאוויים קולקטיביים נמוכה מאוד ומוגבלת בעיקר לאלו הנהנים ממנה כלכלית. כאשר התמיכה ברשות נמצאת בשפל היסטורי, זוהי ההזדמנות להציג אלטרנטיבה ממשית.
הרשות הפלסטינית הוקמה על בסיס הנחת יסוד שגויה שתוביל להקמת מדינה שוחרת שלום שתקבל את קיומה של ישראל כמדינה לגיטימית, הנחה שהתבדתה לחלוטין. הרשות מעולם לא ייצגה באמת את האוכלוסייה, לא פיתחה כלכלה בת-קיימא ולא הניחה תשתיות שלטוניות אמינות. תחת זאת, היא צמחה כגוף מושחת התלוי בסיוע חיצוני, המממן טרור ומפיץ הסתה נגד ישראל. פירוק הרשות אינו מהווה עונש, אלא הכרח אסטרטגי. התהליך יתבצע באופן מדורג ומבוקר, תוך העברת הסמכויות האזרחיות להנהגות המייצגות את המשפחות המקומיות שיפעלו בתיאום ישיר מול המנהל האזרחי הישראלי.
במסגרת התוכנית, שבע אמירויות יתפסו את מקומה
של הרשות וינהלו את השליטה האזרחית בתחומי שיפוטן. האמירויות יושתתו על משפחות שבטיות קיימות,
בעלות יכולת שליטה ריאלית בשטח:
כל אמירות תנהל באופן עצמאי את ענייניה הפנימיים,
תכיר בריבונות ישראל ותהיה מחויבת לשלום ולדו-קיום.
אירועי ה-7 באוקטובר חידדו את הבחירה הגורלית הניצבת בפני הציבור הערבי ביהודה ושומרון: הכרה בישראל וקבלת פירות השגשוג, או התמדה בדרך הטרור וחלוקת גורלה של עזה. ז'בוטינסקי ניסח זאת בעיקרון 'קיר הברזל': רק כשהצד השני יבין שלא יוכל להביס את ישראל, תיפתח הדרך לשלום אמת. מציאות זו באה לידי ביטוי כיום בקרב קבוצה של שייחים בעלי השפעה רבה בחברון. הם כבר בחרו: הם מכירים בישראל, פועלים נגד הטרור ושואפים להצטרף להסכמי אברהם ללא שאיפות להקמת מדינה פלסטינית. שאיפתם היא לחיות לצד ישראל בדו-קיום – להתפרנס, לבנות ולשגשג תחת מודל דובאי, ולא תחת מודל עזה.
כדי להוכיח את היתכנות המהלך, אנו מציעים פיילוט ראשון בחברון, המהווה את הנקודה הבשלה ביותר ליישום. השייחים בחברון מזוהים כאופוזיציה לרשות הפלסטינית; הם סירבו לתת לגיטימציה לשחיתותה ופנו ביוזמתם לחיפוש אלטרנטיבה. בשל ההיכרות הקרובה והערכה ההדדית השוררת בינם לבין התושבים היהודים בעיר, בחרנו להתחיל את המהלך דווקא שם. הנהגת השייחים המקומית יזמה את המגעים, הצהירה על רצונה בשגשוג על פני הרס, והביעה נכונות ליטול אחריות אזרחית מלאה.
העקרונות המדיניים של הפיילוט:
השוואה: עזה ורשות פלסטינית מול האמירויות
| קטגוריה | עזה / רשות פלסטינית | חברון / האמירויות |
|---|---|---|
|
ביטחון
|
טרור, נשק בלתי חוקי, חמאס ופתח | פירוק נשק, ערבות שבטית, שיתוף פעולה עם ישראל |
|
שלטון
|
שחיתות, היעדר אחריות, תלות בטרור | הנהגה שבטית-מסורתית, אחריות אישית |
|
כלכלה
|
עוני, תלות במימון חיצוני, חנק כלכלי | אזורי תעשייה, אשרות עבודה, שגשוג |
|
חינוך
|
הסתה, ניצול ילדים לטרור | דה-רדיקליזציה, חינוך לדו-קיום |
|
תשתיות
|
הרס מכוון, סירוב לשיתוף פעולה | שילוב עם תשתיות ישראליות (מים, ביוב) |
|
יחסים
|
אי-הכרה, מלחמה, טרור | הכרה, שיתוף פעולה, הסכמי אברהם |
האחריות הביטחונית העליונה והמוחלטת תישאר בידי מדינת ישראל, תוך שמירה על חופש פעולה מלא לצה"ל בכל שטחי יהודה ושומרון. לצד זאת, יוקם מחוז משטרה מקומי באחריות אמירות חברון, אשר יפעל בתיאום ובשיתוף פעולה מלא עם משטרת ישראל וגורמי הביטחון. המשטרה המקומית תהיה אמונה על שיטור אזרחי וסדר פנימי, בגיבוי ישראלי מלא. השייחים המשתתפים יתחייבו לאסוף את הנשק מארגוני הטרור (חמאס, פתח וג'יהאד אסלאמי) ולהשליט סדר אזרחי. ליבת השינוי היא הערבות האישית והמשפחתית: כל עובד הנכנס לישראל יזכה לערבות משייח' ספציפי. במקרה של מעורבות בטרור, האמירות תפעל ב'אפס סובלנות' הכוללת החרמת רכוש והפעלת לחץ שבטי מיידי.
יוקם מנגנון ניהול אזרחי חדש המבוסס על ההנהגות השבטיות, כאשר המנהל האזרחי הישראלי יעבוד ישירות מולן במקום מול הרשות הפלסטינית. כצעד ראשון ומתמרץ, יוענקו 1,000 אשרות עבודה בערבות שייחים. האשרות יינתנו רק לעובדים מאזורים שפרשו מהרשות, ובכך ייווצר לחץ ציבורי על הנהגות אחרות להצטרף למהלך. מנגנון הערבות השבטית אינו רק המלצה; השייח' ערב אישית ומשפחתית לכל עובד, כך שהאחריות המוטלת על החמולה כולה מייצרת הרתעה פנימית אפקטיבית הנשענת על ערכי כבוד המשפחה.
האחריות הביטחונית העליונה והמוחלטת תישאר בידי מדינת ישראל, תוך שמירה על חופש פעולה מלא לצה"ל בכל שטחי יהודה ושומרון. לצד זאת, יוקם מחוז משטרה מקומי באחריות אמירות חברון, אשר יפעל בתיאום ובשיתוף פעולה מלא עם משטרת ישראל וגורמי הביטחון. המשטרה המקומית תהיה אמונה על שיטור אזרחי וסדר פנימי, בגיבוי ישראלי מלא. השייחים המשתתפים יתחייבו לאסוף את הנשק מארגוני הטרור (חמאס, פתח וג'יהאד אסלאמי) ולהשליט סדר אזרחי. ליבת השינוי היא הערבות האישית והמשפחתית: כל עובד הנכנס לישראל יזכה לערבות משייח' ספציפי. במקרה של מעורבות בטרור, האמירות תפעל ב'אפס סובלנות' הכוללת החרמת רכוש והפעלת לחץ שבטי מיידי.
העוגן הכלכלי של התוכנית הוא הקמת אזור תעשייה משותף בתרקומיא על פני 4,000 דונם. מוקד זה יספק פרנסה לכ-20,000 ערבים ו-10,000 יהודים, יחזק את הכלכלה הישראלית וייצור אינטרס מקומי מובהק בשמירה על היציבות. מימון המהלך יתבצע על ידי הוצאת קטאר ממשוואת הסיוע והכנסת השקעות מאיחוד האמירויות ומסעודיה, שיוזמנו לפתח את האמירויות המקומיות 'כדמותן'. כבר כיום קיימת תמיכה חזקה בתוכנית מצד גורמים בכירים בארה"ב, ועם הצטרפות פומבית של מדינות המפרץ, ממשל טראמפ יוכל לפרוס עליה חסות מלאה.
בניגוד לרשות הפלסטינית שסירבה לשילוב תשתיות מטעמים פוליטיים, לאמירויות יש אינטרס ממשי בחיבור לרשתות הישראליות. מצב תשתיות המים והביוב באזור ירוד, ושילובן במערכות ישראליות ישפר דרמטית את איכות החיים ויסמל את מערכת היחסים החדשה. התוכנית כוללת חיבור לרשת המים הלאומית, הקמת מערכות ביוב מתקדמות ופיתוח תחבורה ותקשורת, שיהוו נכס משותף המקשה על נסיגה לאחור.
| הגורם | סטטוס ותמיכה בתוכנית |
|---|---|
|
האמריקנים
|
בכירים בממשל ובקונגרס כבר הביעו תמיכה; ממשל טראמפ רואה בכך פתרון ריאלי. |
|
ישראל
|
קיימת מעורבות הולכת וגוברת מצד דרג הממשלה וראשי ההתיישבות, עם הסכמה נרחבת לעקרונות התוכנית. |
|
הציר המתון
|
התוכנית מחזקת את הקשרים שהחלו בהסכמי אברהם עם סעודיה, האמירויות ואינדונזיה. |
|
הקהילה הבינלאומית
|
יוזמה הצומחת מהשטח הערבי וזוכה לתמיכתו תהיה קשה לסירוב גם עבור אירופה. |
התוכנית מציגה נרטיב של הגדרה עצמית מקומית השואפת לשלום ודו-קיום ריאלי.
ההכרה מותנית בתנאי סף נוקשים (הכרה בישראל,
חינוך לשלום), ערבות שבטית וחופש פעולה מלא לצה"ל.
המנהל האזרחי יחליף את שותף הקשר –
עבודה מול נציגי האמירויות במקום מול הרשות.
איחוד האמירויות וסעודיה יחליפו את קטאר ויובילו פיתוח כלכלי מודרני.
הערבות האישית מחייבת את השייחים לפעול
ביד קשה נגד המפגע ומשפחתו, כולל החרמת רכוש
ולחץ חברתי, בניגוד לרשות המתגמלת טרור.